<h1>תניא רבתי סימן י"ב</h1>
<h2>דף יב.</h2>
ואסור לו לאדם למשמש בגדיו עבור כנים לאור הנר בשבת. וכן אסור לקרות ולעיין בספר יחידי או שני אנשים בשני ענינים לפי שאינן מרגישין זה לזה ויבואו להטות את הנר. אבל שני אנשים בענין אחד מותרין לקרות לפי שמזכירין זה לזה שהוא שבת ולא יבואו להטות. כתב בעל התרומה בליל יום הכפורים מותר לכל אחד ואחד לומר אפילו בספר לבדו ולקרות סליחות לאור הנר. וכן מנהג, לפי שהוא יום סליחה וכפרה ואימת יום הכפורים עליהם. ויזכור שמא יטה, ולא יטה הנר. וגם צורך שעה להרבות תחנונים. אבל ליל יו"ט שחל להיות בשבת אסור לומר פיוטים לאור הנר אלא אם כן יקרא אחר עמו בספר. ואפילו במקום צבור. אבל אם יודע קצת פיוט על פה מותר לעיין ראשי הדברים בתוך הספר ויגמור הדבר מחוץ דהיינו על פה וחוזר ומעיין בספר ראשי הדברים וגומרם על פה ומותר. ואפילו אם היה הנר גבוה שתי קומות או שתי מרדעות (מלמד בקר) אסור לקרות לאורה כמו שכתבנו.
<h2>דף יח:</h2>
מנהגנו להטמין מערב שבת לצורך שבת. בין דבר שהוא כמאכל בן דרוסאי היינו מבושל ואינו מבושל. בין דבר חי שאינו מבושל כלל. ואין אנו חוששין שמא יחתה בגחלים. לפי שהטמנתנו היא לצורך מחר בשבת. כי בלילי שבתות יש לנו קדירות אחרות שאינן טמונות והמאכל מבושל לגמרי. על כן נראה שאין חשש לדבר. ולא גזרינן שמא יחתה בגחלים. מצאתי בשם בעל התרומה דמותר לתת הקדירה מערב שבת על גבי הפיטפוט (דרייפוס) אע"פ שיש תחתיו אש. ושוהה שם הקדירה בשבת. אם התבשיל הוא כמאכל בן דרוסאי.
<h2>דף כ:</h2>
עוד מצאתי בשם בעל התרומה ושעוה וחלב וזפת מותר לעשות מהן פתילות (נרות שלנו) להאיר. ומה ששנינו לא בשעוה ולא בזפת, היינו בחתיכה ליתן על הפתילה אסור או מהותכין (בין) וצלולין כמין שמן אסורין. אבל יבישין כרוכין ודבוקין לפתילה כמין קנדילי מותר. אלו שמנין שאסור להדליק בהן בשבת. כדתנן לא בזפת ולא בשעוה ולא בשמן קיק ולא בשמן שרפה לא באליה ולא בחלב, אפילו מהותכין אין מדליקין בהן. כחכמים שאמרו אחד מבושל ואחד שאינו מבושל אין מדליקין בו.
<h2>דף כא.</h2>
וחלב מהותך וקרבי דגים שנימוחו מוסיף עליהן שמן בכל שהוא ומדליק. ודוקא הני. אבל שאר שמנים אסורים אין מדליקין בהן אפילו הוסיף עליהן שמן. וכל אלו השמנים אסורים להדליק בהן לפי שאינן נמשכים אחר הפתילה וגזירה שמא יטה.
מי שהדליק את הנר וכבתה משחשיכה אסור לומר לנכרי להדליקה. וצריך להדליק את הנר מבעוד יום בפתילה הדולקת יפה, ובשמן זך וצלול שיהא נמשך אחר הפתילה כדי שתהא דולקת יפה שלא יצטרך להטותה ויבוא לידי חיוב חטאת.
<h2>דף כג:</h2>
ואע"פ שבירך אם לא קיבל עליו שבת עד שיתקן או ידליק כל הנרות שבביתו אין מתחייב בשביתה עד שיתקנם כולם. אבל בהלכות גדולות אוסר להדליק נר של חנוכה אחר שהדליק נר של שבת. שכיון שברך על נר של שבת כבר קיבל עליו את השבת. ובדברי הגאונים בערב שבת אפילו הדליק את הנרות אין מקבל עליו שבת לאסור עצמו במלאכה עד שיתפלל תפלת ערבית. שבברכת מקדש השבת מקבל עליו שבת. וכן מצאתי בשם ה"ר שמשון ז"ל שאין חשוב הדלקת הנר קבלת השבת לאסור עצמו במלאכה אע"פ שברך עליו. אא"כ התפלל ערבית וקידש את השבת. שהרי אחרי הדלקת הנרות היו צולים דגים קטנים ואופים את הפת. והחבר רבי צדקיה ז"ל כתב בספר שבולי הלקט שחבר, כלל כל הדברים אחר דעת האדם אנו הולכים. אם בקבלת שבת. אם בתפלה. אם בהדלקת הנר. שאחר ששם בלבו לשבות אסור לו לעשות שום דבר. ודוקא שקבל שבת ברצון ובידיעתו שלא בטעות ואפילו מבעוד יום, אבל אם קבל עליו שבת בטעות כגון שהיה יום מעונן וכסבור שחשיכה ואח"כ זרחה החמה אינה קבלה ולא נאסר במלאכה. ובשם ה"ר אליעזר ב"ר יואל הלוי ז"ל מצאתי, אדם שבא בעיר בערב שבת וכבר קבלו עליהם אנשי העיר שבת. כיון שהתחילו ברכו אע"פ שעדין היום גדול אם היו עליו מעות או שום חפץ מניחו ליפול. שברכו הוא במקום תקיעה שיהיו בטלין ממלאכה, וכן משמע בתוספתא דקתני התם נר בידו מניחו בארץ. מצאתי בשם הר' אביגדור ז"ל שאם הדליק נר של שבת בכוונה שלא לעשות מלאכה אסור לו לעשות מלאכה. אם אם טעה שהיה סבור שהחשיך ולא החשיך מותר לעשות כל מה שירצה. מצאתי בשם רבינו חננאל ז"ל מי שהדליק את הנר בע"ש אחר שקיעת החמה הרי זה היה חייב מלקות אם הדליק בשוגג. ואם ידע שזה אסור והדליק את הנר קונסין אותו עד שיעשה תשובה. כי כל אחר שקיעת החמה שבת ממש.
<h2>דף כה:</h2>
נפט ועטרן אין מדליקין בהן מפני שריחן רע. וגזירה שמא יניחן ויצא. ודוקא היכא דאיכא שמן זית אסור להדליק בשאר שמנים. אבל היכא דליכא שמן זית מדליקין בכולן.
<h2>דף כז:</h2>
מצאתי בשם בעל התרומה קנבוס וצמר גפן מותר לעשות מהן פתילות בשבת דלאו יוצא מן העץ נינהו. ומנהגנו לעשות פתילות מצמר גפן.
<h2>דף כח:</h2>
בתשובות הגאונים ז"ל מנהג להדליק את הנרות מבעוד יום ולתקן את הפתילות. וממתינין עד סמוך לחשיכה ומכבין את הנרות ומוחטין אותן או מוסיפין בהן שמן ומברכין ומדליקין אותן ומסירין ידיהן ושובתין מיד.
<h2>דף לה:</h2>
ואע"פ שבירך אם לא קיבל עליו שבת עד שיתקן או ידליק כל הנרות שבביתו אין מתחייב בשביתה עד שיתקנם כולם. אבל בהלכות גדולות אוסר להדליק נר של חנוכה אחר שהדליק נר של שבת. שכיון שברך על נר של שבת כבר קיבל עליו את השבת. ובדברי הגאונים בערב שבת אפילו הדליק את הנרות אין מקבל עליו שבת לאסור עצמו במלאכה עד שיתפלל תפלת ערבית. שבברכת מקדש השבת מקבל עליו שבת. וכן מצאתי בשם ה"ר שמשון ז"ל שאין חשוב הדלקת הנר קבלת השבת לאסור עצמו במלאכה אע"פ שברך עליו. אא"כ התפלל ערבית וקידש את השבת. שהרי אחרי הדלקת הנרות היו צולים דגים קטנים ואופים את הפת. והחבר רבי צדקיה ז"ל כתב בספר שבולי הלקט שחבר, כלל כל הדברים אחר דעת האדם אנו הולכים. אם בקבלת שבת. אם בתפלה. אם בהדלקת הנר. שאחר ששם בלבו לשבות אסור לו לעשות שום דבר. ודוקא שקבל שבת ברצון ובידיעתו שלא בטעות ואפילו מבעוד יום, אבל אם קבל עליו שבת בטעות כגון שהיה יום מעונן וכסבור שחשיכה ואח"כ זרחה החמה אינה קבלה ולא נאסר במלאכה. ובשם ה"ר אליעזר ב"ר יואל הלוי ז"ל מצאתי, אדם שבא בעיר בערב שבת וכבר קבלו עליהם אנשי העיר שבת. כיון שהתחילו ברכו אע"פ שעדין היום גדול אם היו עליו מעות או שום חפץ מניחו ליפול. שברכו הוא במקום תקיעה שיהיו בטלין ממלאכה, וכן משמע בתוספתא דקתני התם נר בידו מניחו בארץ. מצאתי בשם הר' אביגדור ז"ל שאם הדליק נר של שבת בכוונה שלא לעשות מלאכה אסור לו לעשות מלאכה. אם אם טעה שהיה סבור שהחשיך ולא החשיך מותר לעשות כל מה שירצה. מצאתי בשם רבינו חננאל ז"ל מי שהדליק את הנר בע"ש אחר שקיעת החמה הרי זה היה חייב מלקות אם הדליק בשוגג. ואם ידע שזה אסור והדליק את הנר קונסין אותו עד שיעשה תשובה. כי כל אחר שקיעת החמה שבת ממש.
<h2>דף לו:</h2>
מנהגנו להטמין מערב שבת לצורך שבת. בין דבר שהוא כמאכל בן דרוסאי היינו מבושל ואינו מבושל. בין דבר חי שאינו מבושל כלל. ואין אנו חוששין שמא יחתה בגחלים. לפי שהטמנתנו היא לצורך מחר בשבת. כי בלילי שבתות יש לנו קדירות אחרות שאינן טמונות והמאכל מבושל לגמרי. על כן נראה שאין חשש לדבר. ולא גזרינן שמא יחתה בגחלים. מצאתי בשם בעל התרומה דמותר לתת הקדירה מערב שבת על גבי הפיטפוט (דרייפוס) אע"פ שיש תחתיו אש. ושוהה שם הקדירה בשבת. אם התבשיל הוא כמאכל בן דרוסאי.
<h2>דף מז:</h2>
ומה שאנו נוהגין להדליק בנרות של זכוכית ונותנין שמן למעלה ומים למטה וכשהוא מגיע למים כבה. מצאתי בשם הגאונים שמותר לעשות כן. ונהגו כל ישראל להדליקן בבתי כנסיות משום כבוד. וכן נוהגין בישיבה ובבית רבינו שבבבל. וכן מצאתי בשם רב נטרונאי גאון ז"ל.
<h2>דף נא.</h2>
כתב רבינו ישעיה ז"ל שהאבנים שהאשה מסבבת את הכירה מותר לטלטלן בשבת כיון שטמנה בהן מערב שבת.
